פסק-דין בתיק ת"א 6605-07-08

כללי

1.      בפני בקשה להורות על דחיית התביעה עקב התיישנות. התביעה המקורית בעניינו (שהתביעה כנגדה נדחתה בטענת התיישנות) הוגשה בתאריך 14/7/2008; וכתב התביעה כנגד שאר הנתבעים (המבקשים בענייננו) הוגש בתאריך 16/3/2010.

2.       התובע והמנוח חוסיין חניפס ז"ל ( להלן: המנוח), רכשו במועד שלא הוברר, אך ככל הנראה במהלך שנות ה 70 או בתחילת שנות ה 80 של המאה הקודמת, דירה ברח' האלמוגים 98 באילת ( להלן: הדירה). 

3.       בעקבות סכסוך בין השניים באשר לדירה, ניתן, בתאריך 9/7/1992, פסק דין בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בת.א. 440/86 ( להלן: ההליך בבית המשפט המחוזי). פסק הדין קבע כי הזכויות בדירה הן של המנוח בלבד.

4.      עוד בטרם שניתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי, נפטר המנוח וזאת בחודש 12/87.  בעקבות פטירת המנוח הוגש, בתאריך 7/6/1988, כתב תביעה מתוקן ובו התובע היה עיזבון המנוח באמצעות בנו חניפס יוסף. אותו יוסף חניפס אף העיד בהליך שהתנהל בבהמ"ש המחוזי. גם יוסף חניפס נפטר בהמשך, ובהליך שבפנינו כעת, הנתבע מס' 2 הינו עזבון המנוח יוסף חניפס.

5.      במשך השנים, נצברו חובות הנוגעים לדירה לטובת עיריית אילת ( להלן: העיריה). אשר על כן, הגישה העירייה תביעה [ת.א. (שלום אילת) 1129/99], בין היתר, כנגד התובע, שהיה רשום עדיין כבעל הדירה ( להלן: ההליך בבית המשפט השלום באילת).

6.      על פי הנטען בכתב התביעה שבענייננו, בתאריך 11/3/1999, ניתן פסק דין כנגד התובע לטובת עיריית אילת על סך 142,639 ש"ח. בעקבות כך, פתחה העירייה בהליכי הוצאה לפועל כנגד התובע לשם גביית החוב.

7.       בתאריך 26/6/2008, ניתנה החלטה בבהמ"ש השלום באילת (בש"א 1212/08 במסגרת ת"א 1129/99) על פיה בוטל פסק הדין משנת 1999. ההחלטה ניתנה בעקבות הסכמה אליה הגיעו הצדדים (התובע מחד, ועירית אילת מנגד) על פיה התובע ישלם סך של 40,000 ש"ח לעירייה.

8.       התובע העמיד את תביעתו כאן על סך של 162,306 ש"ח, הכוללים את הסכומים הבאים: תשלומים ששולמו בתיק ההוצאה לפועל; הסכום של 40,000 ש"ח ששולם כתנאי לביטול פסק הדין שניתן לטובת העירייה; שכ"ט והוצאות בסך של 16,555 ש"ח; נזק לא ממוני בסך של 50,000 ש"ח.

9.       בתחילה, הוגש כתב התביעה רק כנגד הגב' פרחה חניפס, שהיתה אלמנתו של המנוח. מכתב ההגנה שהוגש על ידה התברר כי הגב' חניפס (שאינה אמם של ילדי המנוח) נישאה למנוח תקופה קצרה יחסית טרם מותו ובכל מקרה לא נמנתה על יורשיו. בתאריך 30/6/2010 הסכים התובע לדחיית התביעה כנגד הגב' חניפס ובסמוך לכך הוגש כתב תביעה מתוקן כנגד כלל יורשי המנוח. הנתבעים הינם המבקשים בענייננו.

10.  בין לבין, ניתן פסק דין כנגד המבקשים, אולם פסק זה בוטל בהמשך, והליך ביטולו אינו רלוונטי לבקשה שבפני. 

טענות הצדדים, בקצרה

11.  טענת המבקשים (הנתבעים) הינה פשוטה: עילת התביעה כנגד המבקשים נולדה בשנת 1992, אז ניתן בבית המשפט המחוזי בבאר שבע פסק הדין, שקבע כי הזכויות בדירה שייכות לעיזבון המנוח. הטענה, כאילו עילת התביעה נולדה בשנת 2008 (עם מתן ההחלטה שאימצה את ההסדר אליו הגיע התובע עם עירית אילת) הינה טענה שאין בה ממש, שכן פסק דין זה לא יצר את החוב. לחילופין, נטען כי עילת התביעה נולדה בשנת 1999 עם מתן פסק דינו של בית המשפט השלום באילת ולכן גם במצב דברים זה התיישנה עילת התביעה כנגד הנתבעים.

12.  מנגד, חזר המשיב (התובע) ופירט את השתלשלות העניינים. לשיטתו, הגם ששילם את חובות ההוצל"פ, הרי שלא ידע כי חובות אלה שייכים לתקופה שהוא כבר לא היה בעל הדירה. זאת ועוד, התובע טען כי בנדון חל ס' 8 לחוק ההתיישנות ובהקשר זה טען, כי רק בתאריך 26/7/07 - עם ביצועו של צו מאסר בגין חובות הוצל"פ, החלה תקופת ההתיישנות (ב"כ המשיב הפנה בנדון לנספח ב' לתגובתו מתאריך 6/6/2011, אולם נספח ב' הינו פסק דין בבהמ"ש המחוזי בבאר שבע ולא הוגש כל פרוטוקול אשר מתייחס לתאריך 26/7/07). זאת ועוד, המבקש טען כי לא ידע מיהם יורשיו של המנוח ואי ידיעת היורשים נכללת אף היא במסגרת ס' 8 לחוק ההתיישנות. בתחילה, הוגשה התביעה כנגד אלמנת המנוח משום הסברה כי היא היורשת על פי דין, ורק בעקבות צו בית המשפט שחייב את האלמנה ליתן תשובותיה לשאלון ורק לאחר עריכת חקירה מטעם התובע, הובררו פרטי ילדי המנוח - היורשים, הם הנתבעים כיום. אשר על כן, משלא ידע המבקש אודות פסק הדין שחייב אותו בתשלום ומשלא ידע אודות פרטי הנתבעים, לא החל מירוץ ההתיישנות.

דיון ומסקנות:

13.  לצורך הדיון, יש להעמיד בשנית לנגד עינינו את המועדים הרלוונטיים, על פי סדרם הכרונולוגי:

13.1.                    רכישת הדירה על ידי התובע והמנוח.

13.2.                    1/12/1984 - הגשת תביעה על ידי המנוח לבית המשפט המחוזי כנגד המשיב, למתן פסק דין הצהרתי כי כלל הזכויות בדירה הינן שלו.

13.3.                    חודש 12/87 - פטירת המנוח.